לפני ערעור על גזר דין בית משפט תעבורה מרכז, כבוד השופטת מגי כהן, בתיק תת"ע 5166-01-10 ,במסגרתו , הורשע על פי הודאתו בעבירות של פקיעת רישיון נהיגה(שנתיים ושמונה חודשים)עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, נהיגה בשכרות-תחת השפעת סם מסוכן, לפי סעיף 62(3)ו-64 ב(א) וסעיף39 א לפקודת התעבורה.
המערער צירף תיק נוסף בעבירה של פקיעת רישיון נהיגה לתקופה של 35 חודשים ונהיגה ללא פוליסת בטוח תקפה עבירה לפי סעיף 2א) לפקודת בטוח רכב מנועי.
בית משפט קמא גזר על המערער ביום 14.9.11 העונשים הבאים:
1. מאסר בפועל בן 9 חודשים.
2. פסילה בפועל בת 36 חודש שמניינה יחל מיום מתן גזר הדין.
3. הופעל מאסר על תנאי שהוטל בבימ"ש תעבורה פתח תקווה בתיק 6961/06 מיום 19.9.07 (כב' השופט נחשון) לתקופה של 9 חודשים בחופף לעונש המאסר כאמור בסעיף 1.
4. מאסר על תנאי בן 12 חודשים שלא יעבור בתוך שלוש שנים עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף למעלה משנה.
5 התחייבות על סך 10,000 ש"ח למשך שלוש שנים להימנע מעבירה של נהיגה בשכרות, תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף למעלה משנה.
בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער:
1. בעניינו של המערער הוגש תסקיר קצין מבחן, בו מפורטות נסיבותיו האישיות של המערער, המערער סובל מהתמכרות סמים, החל בצריכת סמים מאז היותו בן 17, חוזר מעת לעת לשימוש בסם. בסופו של התסקיר שירות המבחן נמנע מהמלצה.
2. המערער הגיש חוות דעת פרטית מאת ד"ר רקפת רודריגז, רופאה פסיכיאטרית המטפלת במערער.
מחוות דעתה עולה כי המערער סובל מהפרעות קשב וריכוז, כל הפסקה בטיפול גורמת למערער סימפטומים המובילים אותו ישירות לשימוש בסמים, למערער הצלחה בכל תחומי החיים , ומתוך תחושת ביטחון חדל מליטול תרופות מה שגורם להידרדרות במצבו הרפואי, מצב המחזיר אותו לשימוש בסם, דפוס התנהגות זה החוזר ונישנה על עצמו גורם למערער משברים קשים והסתבכות עם החוק.
בסיום חוות הדעת ממליצה ד"ר רודריגז, כי המערער יתחייב לקבלת טיפול רפואי ונטילת תרופות באופן שוטף לרבות מתן בדיקות שתן שבועיות לגילוי סמים, פיקוח על ידי קצין מבחן וכי העונש האופטימאלי, בעניינו של המערער צריך להיות שילוב מערכת החוק (באמצעות בדיקות שתן קבועות), פגישות טיפוליות סדירות, היה והמערער לא יעמוד במחויבויותיו יופעל עונש מותנה של עבודות שירות.
עוד צוין בחוות דעת ד"ר רודריגז כי עונש מאסר, לא יהא אפקטיבי ויגרום למערער ולמשפחתו נזק בלתי הפיך.
בנסיבות אלה טעה בימ"ש קמא משהתעלם מאפשרות הארכת מאסר על תנאי התלוי ועומד נגד המערער.
3. בנסיבותיו האישיות, המערער בן 45, גרוש, אב ל - 3 ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, מכור לסמים כל חייו, זקוק לטיפול גמילה, משולב באופן אינטנסיבי בטיפול פסיכולוגי מה שיאפשר לו לתפקד באופן נורמטיבי.
המערער הציע לבית משפט קמא כי יאושפז במרכז גמילה מוכר אך בית משפט לא התייחס לעניין זה.
4. על פי סעיף 58 לחוק העונשין, תשל"ב - 1972 למרות האמור בסעיף 56 (א), לבית המשפט סמכות להאריך עונש מאסר על תנאי גם במקום שלא מדובר בהרשעה ראשונה של המערער בשל עבירה נוספת, זאת, אם שוכנע בית משפט שלא יהיה זה נכון להפעיל עונש המאסר המותנה. הארכת מאסר כאמור על פי סעיף 58 תהא במקום שקיים סיכויי לשיקום המערער תוך אבחנה כי עונש המאסר יביא למערער נזק חמור שלא ניתן לתיקון.
5. בעת הדיון בערעור ציין ב"כ המערער, כי למועד הדיון עובר המערער טיפול גמילה בעזרת הממונה על נושא הגמילה בעיריית פתח תקווה.